התהלכת בינותינו כמו עוף קצת מוזר
מחפשת את מי שישאל, שיבין
צבעונית כמו ציור חלומי של רנואר
חצופה כמו מחזה של חנוך לוין

כמו דמות תיאטרלית שלפתע ככה
מן הבמה יורדת לאוּלם, אל החוף
כך הגעת למגוון צעירה וצומחת
כאילו שהגעת הביתה סוף סוף.

סרטים, הצגות ושאר ירקות
החיים נעו כך כמו גלגל קרוסלה
ונגעת בחיינו בנימים הדקות
כמו אצבע אלוהים בכיפת הקפֶּלה

רומנטית כמו מוזיקת ליל זעירה
מצחיקה כמו מולייר, בוטה כמו קפקא
כי היית גם בפנים, גם בחוץ, כמו מראה
משקפת חיינו, מראה לנו דווקא.

כך ראינו שגם בעשור התשיעי
אפשר עוד ללמוד ותמיד לנסות
ואפשר ליהנות מכוס יין טעים
כי אדם ניכר בכוסו ובפיקסו

החיוך כה אוהב, כמו אצל וודי אלן
מקבל ומזמין, מבקש ומברך
אבל מתחתיו שום דבר לא בתלם
והמסר ברור, ממש כמו אצל ברכט

הוי רות, מול הידע שלך ראש נרכין
איך נבחין בין טולסטוי לבין סתם עוד פטפוט
הן כמו גרוסמן היית בשבילנו סכין
כי אנחנו עיתים קצת בורים מתרבות

הגעת לביתנו בגיל קצת מתקדם

כמו מצאת מרגוע מכל נדודייך

חיבקת אותנו כפסל הזוג של רודן

כאילו אנחנו כולם נכדייך.  

והיתה לך ביקורת, לא הכול מושלם

ואותה תספרי לנו שוב, 

לא תצפיני שבמקום להמשיך לתקן ת'עולם 

אנחנו שוקעים כמו בסרט פליני... 

מתבוננת בנוף במעט מיסתורין 

כאילו שיש כאן עוד איזה תכסיס

כמו ריקוד כה מפתיע של אוהד נהרין 

מדויק כמו מִגְזֶרֶת של אנרי מאטיס  

ואולי כמו אצל אורסון וולס בסרטים 

פתאום מן הדלת את כך תשאלי: 

"מה עושים פה כולכם? גם אתם קצת מתים? לא הייתם צריכים. 

מה, כל זה בשבילי?"

"אבל אם כבר הגעתם למסיבה של דֶגַה