שלום לכם מגוונים שלי. כאן הדשא של חדר האוכל. 13 שנים. בר מצווה של ירוק בעיניים. ואתם נפרדים ממני.
בהתחלה עוד הייתי מתוכנן לטיפוס ג' או למכבסה, אבל כל כך שמחתי שהחלטתם להותיר אותי ככה, ירוק ומשמח, פתוח לרוחות ולמשחקי כדורגל, לחגים ואירועים.
בתחילה, עוד בטרם הייתי ירוק, ביוני 2001 הצבתם עלי כסאות כסאות, ובמה גדולה, שרתם וברכתם, ואלי מויאל הבטיח כאן שכמו שלא הפריע עד עכשיו, ימשיך לא להפריע לכם.
אחר כך עמרם גייס אתכם לתעלות עמוקות לטמון בתוכי ממטרות, לתלמים ארוכים ממולאים בענפי ירק שנתלשו אי משם וכוסו בטוריה, ולאט לאט הורקתי ללבב כל עין.
את כולכם אהבתי, אבל לעמרם רציתי להגיד תודה מיוחדת שדאג לי יפה כל כך כל השנים. וכך התחלתי לחוש חלק מכם. מלווה אתכם ביומיום ובחג, בקיץ ובחורף, בצהלות שמחה ובבכי. שני שקדים ירוקים ננטעו בפאתי מרחביי. עצי האלביציה הגביהו וכיסו בצל את צפוני וצפונותיי.
וכך הייתי תמיד לצדכם:
הנה קבוצת ילדים מעורבת גילאים מתרוצצת על גבי סביב כדור משונה. הנה תינוקת שאוכלת בתאווה את הרגבים שבי. כאן בריכת מים סואנת שמשקה את החלק הדרומי שלי, ושם שמיכות פיקה ומחצלות כשאתם מלחששים לכם פיסת רכילות שרק אני שומע וצופן בליבי. שמעתי שירים בארבעה קולות, צרחות של ילדים וצחוק עד השמים. הבאתי עימכם ביכורים בכל שבועות, ולאחרונה אפילו הסוכה עברה מהרחבה שלצידי אל משטחי הירקרק.
רק לפני שנתיים, הצבתם על גבי קורות ברזל, וגפן ירקרקה החלה מטפסת אלי ישר מבוסתן שבעת המינים שניטע בפאתי הדרומי.
מדי אביב החלו להפרש עלי שורות שורות של שולחנות עגולים, ואורחים רבים במיטב מחלצותיהם פסעו עדנות על הירוק הזה והתפעלו מגן האירועים היפה ביותר בעולם.
ליוויתי ככה בר מצווה אחרי בר מצווה, כשרק פיללתי שאחד האורחים ישפוך טיפה של קפיריניה קרירה ולימונית שאוכל להרוות צמאוני, שהרי עמרם השתדל לא להשקות אותי טרם האירוע.
חיבה מיוחדת יש לי לצמד חברים שמלווים אותי כבר הרבה הזמן. תחילה היתה זו נערה מקסימה, שנהגה לנוח עלי עם כל בנות הגרעין שלה. כשהגרעין עזב, כמתנת פרידה תקעו בי עמודים לכדורעף. אחר כך היא נשארה עם הבחור שלה, עלם חמודות. כשהחליטו לקשור את גורלם, היא התעקשה לקדש את בן זוגה דווקא אצלי, פה בדשא. כמה התנפח לי החזה. אני? חתונה! כאן! את הערב המשגע הזה לא אשכח. אמנם שנתיים הם עברו מכאן, אבל אחר כך הם חזרו, והתמקמו ממש מעלי, נהנים מהירוק שלי ודואגים להאיר אותי בעת אירוע. אפילו נולדה להם פצפונת מתוקה, שכתינוקת אהבה כל כך לזחול עלי ולזלול בתאווה את העלים שלי, והיום היא נהנית לרוץ עלי מאחד לשני...
עוד תשומת לב מיוחדת קיבלתי מהדיירת שממול, אשר חצבה בי שביל אלכסוני בטוח, דרכו הובילה שקי בגדים גדולים מלמעלה למטה, ושאריות אוכל מזדמנות מלמטה למעשה.
ועכשיו. זהו. הלמות הטרקטורים כבר ממלאת את הרחוב, ובמקום לשמש לכם כר תרבותי, אהיה לבית. רק תדאגו שיגיעו אלי דיירים נחמדים.
אבל בעצם, כך הובטח לי, זו לא ממש פרידה. אני רק עובר דירה. בעוד כמה שנים, בתום הבנייה, תעבירו אותי למשטח מעברו השני של חדר האוכל, שם אוכל לשוב ולשמש לכם בית למשחקים וצהלות, לחגים ואירועים, לבר מצוות וחתונות. חיים שלמים של אהבה ויצירה, מגוונים שלי, כי הרי הדשא של חדר האוכל הוא תמיד יותר ירוק.
זוכר את הדשא
מילים:בר אדם ועמרי דינור
מנגינה של זוכר את נובמבר
זוכר את הדשא,
משטח ירוק של ילדות.
ליד חדר האוכל עמד ממש ממול
קוץ ועוד קוץ מוטל אל הדשא הרך
ברגלים יחפות, הוא ברכּוּת נמעך...
זוכר את האירוע,
חגים וגם מועדים
הכול היה בסדר לפתע זה קרה
תבין, זה סוף של דרך, אני זוכרת כאן את כל חיי
אתגעגע המון.
עד 13 שנה היינו ביחד
עכשיו אתה נפרד - עכשיו אני פה לבד
אני כותבת לך
שיר של פרידה...
לא אבין לעולם
למה הוציאו אותך מחיי
מלא בזכרונות ורֵיק מצעדיי
אני אומר היה מושלם
ישבנו סתם אכלנו תפוזים
ולא אראה שוב, אותך
עד 13 שנה הינו ביחד
עכשיו אתה ניפרד - עכשיו אני פה לבד
אני כותבת לך
שיר של פרידה... |
|
|
פקס: 08-6624430
